יובש בעור הידיים אשר נמשך למרות השימוש במשחות ותכשירי לחות, הוא סימן למצב רפואי המכונה בשם אקזמה. אקזמה היא מונח המתאר סוגים שונים של דלקות עור. ניתן לזהות את המחלה על פי התסמינים הכוללים גירוי בעור, אדמומיות ויובש קיצוני.
הגורמים למחלת העור יכולים להיות שימוש בסבונים ודטרגנטים , מוצרי ניקוי, כפפות גומי, תחליבים קוסמטיקיים וקרמים. ברגע שהגירוד מופיע, הוא מוביל בהמשכו לאדמימות, גירוי בעור והתעבות של העור. סדקים אשר מופיעים בעור עשויים לגרום להתפתחות פצעים וזיהומים בקטריאליים.
עד כה לא נמצאו בדיקות מיוחדות לאבחון אקזמה, ולכן הרופאים מסתמכים על תשאול רפואי מפורט ובדיקה גופנית. במקרים בהם מתעורר חשד לאלרגיה, הרופא ימליץ על בדיקה מיוחדת לשלילת אלרגיות.
תרבית דגימת עור יכולה לזהות נוכחות של גורמי זיהום בעור הידיים. חשוב לנקוט באמצעי זהירות ומניעה כאשר מצב רפואי זה מאובחן, על ידי המנעות מגירוד מקומי, הפסקת שימוש בחומרים מגרים פוטנציאליים ורחיצת ידיים במים פושרים בלבד. במקרים בהם הצעדים האלה אינם מפחיתים את התסמינים הרופא ימליץ על שימוש באנטיהיסטמינים, סטרואידים, טיפול באור ומשחות מיוחדות.
דלקת עור אטופית (אטופיק דרמטיטיס)
מחלת עור המאופיינת בגירוד אשר גורמיה אינם ידועים אם כי קיימת השערה כי המחלה היא אוטואימונית.
המחלה מתחילה בגיל הינקות אולם במקרים אחרים עשויה להתפרץ אף אצל מבוגרים. אטופיק דרמטיטיס מאובחן במקביל למחלות ומצבים רפואיים אחרים כמו אלרגיה למזון, אסטמה ונזלת אלרגית.
הגירוד הבלתי פוסק הוא התסמין העיקרי של המחלה. בבדיקה גופנית הרופא מבסס את אבחנתו על סמך הגירוד, היובש, תסמינים נשנים וחוזרים או כרוניים, התעבות עורית ופצעים הפזורים על הידיים.
לא קיים סממן כימי לצורך האבחון וכמו כן ואין בדיקה ספציפית המזהה את המחלה. המטופל עשוי לעבור ביופסיה, במסגרתה נלקחת דגימת עור למעבדה. דגימת העור משמשת לשלילת מחלות וזיהומים אחרים.
כמו כן, בדקית דם מאתרת אלרגנים ובוחנת את כמות תאי הדם הלבנים החשובות לאבחון. שימוש באלוורה להרגעת העור, ווזלין המקל על הגירוד, כמו גם שימוש בסטרואידים לטיפול מקומי המפחית את ההתפתחות הדלקתית. אנטיביוטיקה מומלצת במקרים בהם אובחן זיהום חיידקי.
פסוריאזיס
להופעת פסוריאזיס בידיים קיימת השפעה על אורח החיים התקין ואיכות החיים ולכן הופעת פסוריאזיס בידיים מצריכה טיפל רפואי מיידי.
בנוסף לכאב, פסוריאזיס גורם לסדקים בעור, התעבות, אדמומיות, נפיחות, גירוד והופעת שלפוחיות או כתמים ופצעונים.
הטיפול המקומי במחלה נעשה באמצעות חומצה סליצילית המשמשת לריכוך העור וסטרואידים מקומיים.
טיפול מערכתי נועד במקרים בהם הטיפול המקומי אינו מקל על המטופל ותסמיניו ומצריך התערבות חריפה יותר. טיפול מסוג זה כולל שימוש במתוטרקסט, אשר מעכב את האנזים המעורב בצמיחה מהירה של תאי עור וציקלוספורין, המדכא את המערכת החיסונית. UVB או פוטותרפיה וטיפולי לייזר מומלצים אף הם במקרים מסויימים.
כאשר טיפולים אלה אינם יעילים, הרופא עשוי להמליץ על מדכאי מערכת חיסון כמו אדלימומב ואטאנרספט.
ויטיליגו (בהקת)
מצב המאופיין בהופעת כתמים לבנים כתוצאה מהיעלמות המלנוציטים בעור המוביל לחוסר פיגמנט. שני אנשים מתוך מאה סובלים מויטיליגו.
באנשים עם עור בהיר, הימנעות משיזוף של העור, תגרום לכך שכמעט לא ניתן יהיה לשים לב לכתמים. אזורים לבניםם אינם וגנים מהשמש ולכן נכווים בקלות. חשוב להפקיד על שימוש במסנן קרינה עם מקדם הגנה.
טיפולים אחרים יכולים להיות מכוונים להשבת הפיגמנט הנורמלי או להרס הפיגמנט שנותר. אף אחת מהשיטות אינה משמשת לריפוי מוחלט. טיפולים להחזרת הפיגמנט: כוללים סטרואידים מקומיים ולייזר.
