אבעבועות רוח היא בין מחלות הילדות השכיחות ביותר שישנן אך למרות שרבים לא מודעים לכך, הרי שהמחלה יכולה לתקוף גם מבוגרים.
למעשה כאשר היא מתפרצת במבוגרים, היא עלולה להיות מסוכנת באופן מיוחד. הגורם למחלה הוא נגיף ששייך למשפחת הנגיפים שנקראת הרפס.
שמו המדעי של הנגיף הוא Varicaella Zoster virus או בקיצור – VZV. מדובר במחלה מאוד מדבקת שכן הנגיף מסוגל לעבור מאדם חולה לאדם בריא במגע ישיר אך גם דרך האוויר בלבד ללא כל מגע בין השניים.
מה הוא המהלך של המחלה?
מרגע ההדבקה ועד לרגע שבו מתחילה להופיע הפריחה העורית שאופיינית למחלה עוברים בין שבעה לעשרים ואחד ימים. הנגעים האופייניים בהם באה הפריחה לידי ביטוי עוברים בסך הכול חמישה שלבים להלן:
- בשלב הראשון הנגעים נקראים מקולות (הנגעים שטוחים ואדומים והקוטר שלהם לא עולה על מילימטרים ספורים).
- בשלב השני הנגעים מתחילים להתרומם מעל פני העור ונקראים פפולות.
- בשלב השלישי הנגעים מתמלאים במעין נוזל שקוף ומתחילים להידמות לשלפוחיות (וסיקולות).
- בשלב הרביעי הנוזל שבתוך הנגעים הופך להיות מוגלתי ובשלב זה הנגעים נקראים פוסטולות. מטבע הדברים שלב זה הוא גם השלב שבו פוטנציאל ההדבקה הוא הגבוה ביותר שכן כל שלפוחית מכילה נגיפים רבים בנוזל המוגלתי.
- השלב החמישי והאחרון של התהליך הוא השלב שבו השלפוחיות מתייבשות ומתכסות בגלד. בשלב זה שנקרא שלב הגלד, הנגעים כבר לא מדבקים יותר.
איך מזהים אבעבועות רוח
לאחר שהבנו את המשמעות של אבעבועות רוח טיפול, אחד הדברים הכי חשובים הוא לשים לב לסימפטומים הנלווים ולהיות ערים לגבי המחלה. הסימפטום הבולט והמוכר ביותר של אבעבועות רוח הוא הנגעים האדומים והשטוחים שמופיעים בגוף והופכים בהמשך לשלפוחיות מלאות בנוזל. לרוב, התחלה של אבעבועות רוח היא בקרקפת והיא ממשיכה להתפשט מטה בגוף. ברגע שנבין איך מזהים אבעבועות רוח, נוכל להיות די בטוחים שאכן מדובר במחלה הזו ולא במחלת עור או בעית עור אחרת.
אבעבועות רוח כמה זמן מדבק?
תסמינים של אבעבועות רוח נמשכים לרוב כשבוע, מדובר במחלה מאד מדבקת שיכולה לעבור בקלות מילד אחד לילד אחר או במגע או דרך האוויר בזמן עיטוש או שיעול. התחלה של אבעבועות רוח נוצרת כאשר הנגיף דוגר בגוף למשך עשרה ואפילו עד 21 יום לפני שמופיעים הסתמינים הראשונים והחולים במחלה של אבעבועות רוח עלולים להדביק כבר ביומיים האחרונים של הדגירה וכמובן בתקופת המחלה. המחלה עלולה לעבור באופן קשה יותר למבוגרים הנדבקים בה, ועלולים להיות לה סיבוכים כמו סיבוכים מערכתיים נוספים, זיהום בנגעים שעלול להתפשט ועוד. נשים בהריון שלא חלו בעבר ונדבקות באבעבועות רוח עלולות להדביק את העובר, מי שסובל מליקוי במערכת חיסון עלול לסבול במיוחד או אנשים המטופלים בכימותרפיה וטיפולים מחלישים אחרים. לכן כיום קיים חיסון למחלה הניתן במסגרת טיפת חלב ובית הספר.
מה לגבי החיסון?
רוב האנשים שעוברים את החיסון נגד המחלה, לא יחלו בה. החיסון נחשב בטוח ויעיל מאוד במניעתה. במידה ואדם אשר חוסן בכל זאת חולה במחלה, הוא יחווה אותה ברוב המקרים בצורה קלה מאוד. את החיסון נותנים בשתי מנות, מנה ראשונה בגיל שנה בטיפת חלב, ואת המנה השנייה בכתה א‘. יש עוד כמה דברים שיכולים למנוע את המחלה?
- מומלץ להימנע משהייה במקומות ציבוריים למשך כמה ימים, לפחות עד שמחזור הפצעים הראשון מופיע
- מומלץ להרחיק ילדים מבית הספר ומשאר מקומות ציבוריים עד שכל הנגעים חולפים
- חשוב לכבס מצעים וחפצים שבאים במגע עם הנוזלים של השלפוחיות
- אם לא ביצעתם את החיסון במלואו, מומלץ להשלים
מה הם הסיבוכים של המחלה?
באופן עקרוני החום האופייני למחלה אינו גבוה במיוחד. לרוב ישנו קשר ישיר בין מספר הנגעים לבין חומרת החום למרות שבקרב ילדים קטנים לעתים נמדד חום גבוה גם בנוכחות של מספר נגעים נמוך.
למרות שבדרך כלל החולים נרפאים מהמחלה ללא סיבוכים מיותרים, הרי שחשוב להיות ערים לכך שלא תמיד כך הם פני הדברים. להלן הסיבוכים האפשריים של אבעבועות רוח:
- מוות – הסיבוך החמור והנדיר ביותר. רק חולה אחד מדי שנה נפטר בישראל כתוצאה מאבעבועות רוח.
- הפטיטיס (דלקת הכבד) – בדרך כלל הדלקת שתפגע בכבד על רקע של אבעבועות רוח תהיה זמנית, קלה במיוחד ותבוא לידי ביטוי אך ורק בעלייה באנזימי הכבד שניתן יהיה לראות בבדיקת דם.
- דלקת ריאות – דלקת ריאות יכולה להתרחש על רקע של נגיף האבעבועות אך יכולה להתרחש גם כתוצאה מזיהום משני. לרוב המחלה תפגע בשתי הריאות במקביל ותהיה קשה מאוד.
- זיהום משני – דרך הפצעים הפתוחים עלולים לחדור זיהומים משניים. בדרך כלל המזהמים שאחראיים לזיהומים המשניים במחלת האבעבועות הם סטפילוקוקוס או סטרפטוקוקוס שיכולים אפילו לחדור דרך הפצעים הפתוחים למערכת כלי הדם ולגרום לזיהום חמור ביותר.
- דלקת המוח – סיבוך מאוד נדיר אך אפשרי של המחלה.
כיצד מטפלים באבעבועות רוח?
הטיפול בחולים נחלק לשני סוגי טיפולים עיקריים. הסוג הראשון הוא הטיפול התומך והשני הוא הטיפול האנטיוויראלי. הטיפול התומך מיועד להביא להפחתה בחומרת הגרד ובנזקים של הגירוד.
חשוב להבין כי גירוד חזק מגדיל מאוד את הסיכון לזיהום משני ולכן חשוב לעשות שימוש בתרופות שמכילות אנטי היסטמינים כמו למשל פניסטיל או לורסטין כדי להקל על הגרד.
בנוסף מומלץ גם לגזוז את ציפורני הידיים, להתרחץ לעתים תכופות ולעשות כל שניתן על מנת להביא להרגעה של העור. בין היתר מדובר על מריחה של תחליב קלמין על הנגעים, על טבילה באמבט של שמנים ארומטיים ומרגיעים ועוד.
התרופה האנטיוויראלית שיעילה נגד נגיפי ההרפס נקראת אציקלוביר. התרופה מקטינה מאוד את הסיכון לסיבוכי המחלה, מצמצמת את המשך שלה ומעכבת את ההתרבות של הווירוס.
בדרך כלל התרופה מוגשת לחולים שמערכת החיסון שלהם אינה תקינה, לנשים בשליש האחרון להריונן, לקשישים או לחולים שסובלים מסיבוכי המחלה בהם המחלה קשה באופן מיוחד. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שמדובר בתרופה בעלת תופעות לוואי לא רצויות דוגמת פגיעה בכליות.
ראו עוד במחלות עור: מהי יבלת?
